חינוך בלתי פורמאלי

מהו חינוך בלתי פורמאלי

הבסיס של החינוך הבלתי פורמאלי בישראל

חינוך בלתי פורמאלי מבוסס על תפיסה חינוכית יוצאת דופן המתאימה לקהילות וארגונים הנמצאים מחוץ למסגרות הפורמאליות וחוץ בית ספריים. על פי הרעיון בתפיסה זו, מתנהלת פעילות חברתית בעיקר לילדים ובני נוער בשעות שאחרי שעות הפעילות בבית הספר- קרי בשעות אחר הצהריים והערב.

תפיסה זו דוגלת בקידומן כמו גם מימושן של מטרות חינוכיות לילדים ובני הנוער המתחנכים בשיטה זו, כל זאת תוך שימוש בכלים, תכנים ועקרונות חינוכיים שאינם מוגבלים או כפופים למבנה בית הספר או תפיסותיו השמרניות.

מי שהטביע את חותמו האישי והשפיע יותר מכל אדם אחד על החינוך הבלתי פורמאלי היה פרופסור ראובן כהנא, אשר גם כתב ובהמשך זיהה את דפוסי ומאפייני החינוך הבלתי פורמאלי בישראל.

חינוך בלתי פורמאלי- חינוך חברתי | שמים ידיים
חינוך בלתי פורמאלי- ילדים משתוללים ומשחקים במים

מיהם אותם מוסדות של החינוך הבלתי פורמאלי

החינוך הבלתי פורמלי כולל מספר גופים העונים לתפיסה החינוכית הזו. ביניהם נכללים:

  • תנועות נוער
  • מועדוני נוער
  • מתנ"סים
  • מרכזי התנדבות

כפי שצוין בתחילה, מרכז שעות הפעילות של מרכזים אלה נע החל משעות הצהריים ועד לשעות אחר הצהריים והערב. הפעילות של מסגרות אלה אינן כוללות פעילות במישרין שעיקרה נע סביב הקניית ידע או מיומנות (כפי שנהוג בבתי הספר ובמסגרות החינוך הפורמאלי), וברוב המקרים כלל אינם נוגעים לתחום החינוך. ברוב המקרים נוכל לראות פעילויות שהן בבסיסן חברתיות וערכיות, פעילויות העוסקות בהקניית כלים, ערכים, תקשורת בין אישית ופיתוח מיומנויות חברתיות והקניית ערכים.
אלה, מהווים פעילות ייחודית וערכית שאינה קשורה לחינוך במישרין.

המדריך והחניכים

מי שאחראי על הפעלת הילדים ובני הנוער בפעילות במסגרת הלא פורמאלית הוא המדריך. המדריך הוא זה שמעביר את הפעילויות,
בונה מערכי פעילויות ודואג לפעילות ולדינמיקה קבוצתית. זהו האיש שאחראי על עיצוב אופייה והמבנה של מסגרת זו.

ברוב המקרים המדריך יכול להיות אפילו קרוב בגילו לזה של החניכים, כך שנוצר למעשה מעין רובד של חברת נוער המהווה בסיס איתן ליצירתה
של חברת נוער שבה בצורה שונה במהותה- בני הנוער הם אלה האחראים על הפעילות החוץ בית ספרית. ניתן לראות פעילות הכוללת משחקים חברתיים,
פעילות קבוצתית והמון אינטראקציה בין הילדים ובני הנוער.

מאפייני החינוך הבלתי פורמאלי

לחינוך הבלתי פורמאלי ניתן לזהות 8 מאפיינים מרכזיים:

  1. וולנטריות- החניכים בוחרים אם לבוא ולהשתתף בפעילויות והן רשות ולא חובה.
  2. מורטוריום– שמיטת החובות. המשמעות היא שהפעילות מתאפיינת בניסוי וטעיה וללא עיצומים וסנקציות על התנהגות לא נאותה אך עם חיזוק להתנהגות חיובית.
  3. מודולריות– מערכת המורכבת ממספר יחידות שמאפשרות התאמה לפעילות.
  4. דואליות– במסגרת זו מתקיימות לעיתים הפוכות וסותרות המשרתות את המטרה למשל פעילות קבוצתית והישגים אישיים תחרותיות מול שיתוף פעולה ועוד דוגמאות דומות.
  5. רב מימדיות– הפעילויות מגיעות מעולמות ומיומנויות שונות השוות מבחינת ערכן וחשיבותן החל מיכולות ספורטיביות, שדאות, סריגה ותפירה, פעילות פיזית ועבודה פיזית, לימודים ועוד.
  6. אינסטרומנטליזם אקספרסיבי– אלה פעילויות הן כמטרה העומדת לבדה בפני עצמה או כפעילות להשגת יעדים בעתיד הכוללות תמריצים ושיפור ביצוע המטלות לטווח הארוך של החניכים.
  7. סימטריה- יחסי גומלין המבוססים על שיוויון בין המדריך והחניכים בצורה כזו שפער הגילאים אינו יוצר פער במעמד של בעלי שכבות גיל שונים או פערים בין החניכים בינם לבין עצמם ומול המדריך החברתי.
  8. סימבוליזם פרגמטי– תרגומם של סמלים למעשים ולמעשה שימוש בהם להרחבת ושיפורה של ההתנהגות האנושית והחברתית.

בואו נהיה בקשר

מאפיינים נוספים

מעורבות חברתית פעילה– מעורבות חברתית בין החניכים לבין עצמם ובינם לבין הקהילה שבה הם חיים

פיקוח חברי– כוחה של הקבוצה והפיקוח מגיעים למעשה משימוש באמצעים כמו שיכנוע והסברה וללא שימוש באיסורים או הטלת סנקציות

אקטיביות של החניכים בחינוך– כל החניכים שותפים לעשיה ונוטלים אחריות על החינוך בין אם בצורה אקטיבי או פסיבית.

כיום, ניתן למצוא את החינוך הבלתי פורמאלי במגוון מסגרות שונות ומגוונות כגון: תנועות הנוער השונות, המתנ"סים, ובצהרונים
במיוחד במסגרות החינוכיות החוץ בית ספריות של הקיבוצים במדינת ישראל ואף בחלק מהמושבים.